פעילות איל"ר בלטביהLatvia

לטביה הנהיגה כמה תכניות לצורך השבתם של נכסים פרטיים מוחרמים ונכסי דלא ניידי קהילתיים מסוימים. כ-95,000 יהודים התגוררו במדינה לפני השואה, ואילו כיום מתגוררים בה כ-10,000 יהודים.

נכסים קהילתיים

ב-1992 חוקק הפרלמנט את החוק להשבת נכסים לארגונים דתיים, אשר קבע כי נכסים דתיים, ובעיקר בתי תפילה ונכסים הקשורים אליהם אשר הוחרמו בשנים 1940–1992, יוחזרו לידי לארגונים דתיים רשומים. בפועל השיבה הממשלה לקהילה היהודית הדתית הקטנה בלטביה כעשרים נכסים, ושילמה פיצויים עבור כמה נכסים אחרים, על פי החוק המוגבל משנת 1992. עם זאת, זוהו למעלה מ-200 נכסים קהילתיים, פרט לבתי קברות, ככאלה אשר נמצאו בבעלות יהודית טרם מלחמת העולם השנייה.

החל מ-2003 ביקשה מועצת הקהילות היהודיות בלטביה (LCJC) את השלמת חקיקתו של חוק השבת הנכסים (1992), תוך הוספת נכסים קהילתיים

בית העלמין היהודי בקרוסטפילס

בית העלמין היהודי בקרוסטפילס

מסוגים שונים, שאותם אפשר היה להשיב לבעליהם. בסופו של דבר הגיעו הממשלה והקהילה היהודית להסכמה על נוסח החקיקה המוצע, אשר היה מאפשר שילוב של השבת נכסים (מבין 14 מבנים קהילתיים אשר נמצאו בעבר בבעלות יהודית), ותשלום פיצויים (בסך 32 מיליון לאט / כ-60 מיליון דולר, לאורך תקופה של עשר שנים) לקהילה היהודית המקומית. הפרלמנט דחה את הצעת החוק. בעקבות זאת ובעקבות בקשת איל"ר, הקימה הממשלה צוות עבודה חדש לצורך הערכת מצב של השבת הנכסים הקהילתיים.

ב-2010 זיהה צוות העבודה כ-80 נכסים קהילתיים יהודיים הנדרשים להשבה לבעליהם. ביוני 2012 ביקש ראש הממשלה מצוות עבודה חדש, אשר הורכב מנציגי הממשלה והקהילה היהודית, להרכיב רשימה של נכסים קהילתיים יהודיים, ולהמליץ אם על הממשלה להשיב את הנכסים או לשלם פיצויים. אולם, צוות העבודה לא הוקם, ואי לכך הכריז ראש הממשלה כי לצורך פעולה עתידית בסוגיית השבת הרכוש תידרש חקיקה על ידי הפרלמנט.

בפברואר 2016 ,חוקקה לטביה חקיקה –לאחר תהליך ממושך-  להחזרת חמישה נכסים קהילתיים נוספים . איל״ר והLCJC ביקשו מממשלת לטביה להחזיר או לשלם פיצויים עבור יתר הנכסים הקהילתיים היהודיים.

נכסים פרטיים

ההליך להגשת תביעות פרטיות בלטביה בגין השבתם של נכסים פרטיים מוחרמים, אשר נגזלו מבעליהם החל משנת 1940, קבע כי הרכוש יושב לבעליהם

בית הכנסת בדאוגבפילס

בית הכנסת בדאוגבפילס

הקודמים או ליורשים מסוימים, ללא קשר לאזרחותם או למקום מגוריהם הנוכחי. רשויות מקומיות, ובייחוד הפוסקים הסופיים בתביעות, נדרשו לספק נכסים חלופיים או שוברים ממשלתיים, אם הנכס הנדון לא היה קיים עוד. בין יתר הבעיות הכרוכות בהליך, לעתים קרובות סירבו התובעים לקבל את הנכסים החלופיים אשר הוצעו להם, משום שלעתים רחוקות בלבד היה ערכם שווה לזה של הנכס המקורי.

כמו כן, פרסומה של התכנית ברחבי העולם היה מצומצם, ונמנע מרבים מבעלי הנכסים לשעבר להגיש תביעות.

נכסים ללא יורשים

בלטביה לא קיים כל חוק להשבתם של נכסים מוחרמים אשר אין להם יורשים.

הודעות לעיתונות וחדשות בנושא

WJRO Commends Passage of Legislation Restituting Jewish Property in Latvia, February 26, 2016