הסדר הבנק השוויצרי
ארגון איל"ר מילא תפקיד מרכזי בתהליכי משא ומתן שנעשו עם הממשל והבנקים השוויצרים, דבר שהגיע לשיאו בהסדר של 1.25 מיליארד דולר שהוסדר בשנת 1999.
בספטמבר 1995, התחיל ארגון איל"ר לשאת ולתת עם הבנקים השוויצרים על נושאים הקשורים להשבת רכוש. המחקר שנעשה על ידי איל"ר היה רב חשיבות להבנת היקף הטענות אודות השבת הרכוש וכן אודות הרקע ההיסטורי לעניין. בפרט, איל"ר גילה מסמך המאשר ומראה הרס של רשומות וחשבונות נאציים מתקופת המלחמה שנעשו על ידי הבנקים, ובנוסף נמצא זהב נאצי שנשדד והועבר דרך שוויץ ומדינות אחרות, מאוחסן עדיין בניו יורק ובלונדון.
השתתפותו של איל"ר בדיונים בקונגרס ועבודתו עם ממשל קלינטון הביאה להקמת הועדה החופשית של אנשים רמי מעלה (ועדת וולקר) לשם ביקורת לחשבונות בנק רדומים שוויצרים, וכן הקמת סוכנות אמריקאית בה כוח משימה שמטרתו לחקור את התפיסה, האחזור וההעברה של נכסים נאצים ואחרים במהלך ולאחר מלחמת העולם השנייה. כוח המשימה שהוקם, שנעזר באיל"ר, פרסם דוח שאישר כי טונות של זהב נאצי הגיעו מקורבנות יהודיים והועברו לשוויץ. התמיכה של איל"ר בנושא, הוהילה ללחץ כלכלי על שוויץ, דבר הכלל הסכמה אמריקאית, בריטית וצרפתית להקפאה של הזהב שאוחסן בניו יורק ובלונדון, איסור של מדינת ניו יורק על שימוש בהשקעות שוויצריות בין לילה, וכן חרם מתוכנן על הבנקים השוויצרים.
כהכרה על תפקידו המכריע של איל"ר בנושא הבנקים השוויצרים, הארגון הוכר כצד בהסדר שנחתם בתביעה הייצוגית שהוגשה כנגד הבנקים השוויצרים. 1.25 מיליארד הדולר שהתקבלו חולקו בין חמישה צדדים של קורבנות: מפקידים ויורשים של חשבונות שוויצרים שהיו ללא דרישה, אנשים שנכסיהם נשדדו על ידי הנאצים והולבנו על ידי בנקים שוויצרים, שתי קבוצות שונות של אנשים שהוגדרו כעובדי כפייה, וקבוצה של פליטים שבעקבות הרדיפות של הנאצים גורשו או עברו התעללות בשוויץ.