ירושלים, 1 ביולי 2026 – הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (WJRO) בירך על אבן דרך חקיקתית משמעותית בפרלמנט האיטלקי, אשר צפויה – לראשונה – לקבוע הליך רשמי להשבת יצירות אמנות ונכסי תרבות שנבזזו בתקופת השואה. הוועדה השביעית לתרבות, מדע וחינוך של בית הנבחרים האיטלקי דנה ביום רביעי, 24 ביוני, בהצעת חוק .C 2834 הצעת החוק, שהוגשה על ידי יו"ר הוועדה, חבר הפרלמנט פדריקו מוליקונה, תסמיך את ממשלת איטליה לגבש מנגנון להשבת יצירות אמנות ונכסי תרבות שהוחרמו, נבזזו או אבדו כתוצאה מרדיפה גזעית אנטישמית במסגרת חוקי הגזע הפשיסטיים באיטליה החל משנת 1938, וכן במהלך התקופה הרחבה יותר של השואה בין השנים 1933–1945.

"אנו מברכים על יוזמה זו של חבר הפרלמנט פדריקו מוליקונה ועל החלטת בית הנבחרים לקדם את החקיקה החשובה הזאת. הצעת החוק מעניקה הזדמנות היסטורית לעשות סוף-סוף צדק עם קורבנות הרדיפות הנאציות והפשיסטיות ועם יורשיהם", אמר גדעון טיילור, נשיא הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר).  "בהשוואה לניסיונן של דמוקרטיות מערביות שכנות בשני העשורים האחרונים, משפחות שביקשו להשיב את נכסי התרבות שלהן באיטליה נתקלו בהתנגדות משמעותית. אף שנותרו סוגיות משפטיות ומעשיות שיש להסדיר ככל שהצעת החוק תתקדם, מדובר בצעד חיוני בדרך ליצירת מסגרת להשבה."

טיילור הוסיף: "בהמשך הדרך חשוב שאיטליה תוודא כי המסגרת הסופית תכלול ועדה עצמאית בעלת סמכויות רחבות. אנו מצפים להמשך שיתוף הפעולה ההדוק שלנו עם איחוד הקהילות היהודיות באיטליה (UCEI) ועם ממשלת איטליה."

במרץ 2024 פרסמו איל"ר וועידת התביעות דוח התקדמות עולמי בשם Holocaust-Era Looted Cultural Property: A Current Worldwide Overview (נכסי תרבות שנבזזו בתקופת השואה: סקירה עולמית עדכנית), אשר קבע כי איטליה רשמה רק "התקדמות מסוימת" במהלך 25 השנים האחרונות. בניגוד למדינות שכנות, איטליה טרם קבעה הליך ברור להשבה, למרות שאימצה את עקרונות ועידת וושינגטון משנת 1998 בנושא אמנות שהוחרמה בידי הנאצים ואת הצהרת טרזין משנת 2009.

הצעת חוק C 2834 נותנת מענה ישיר לליקויים שזוהו בדוח ההתקדמות העולמי ומשלבת מרכיבים מעקרונות Best Practices באמצעות שני נדבכים מרכזיים: הקמת ועדה עצמאית בעלת סמכות מחייבת להורות על השבה; ובכל הנוגע ליצירות אמנות שנבזזו מקהילות נרדפות בין השנים 1933–1945 בלבד, ביטול תחולתן של מגבלות התיישנות, עקרון אי-העבירות של נכסי המדינה וההגנות החלות על נכסים לאומיים. בכך תתאפשר השבת יצירות אמנות שנבזזו ללא החסמים המשפטיים שעמדו באופן מסורתי בדרכן של תביעות השבה, במיוחד כאשר מדובר ביצירות המצויות באוספים ציבוריים באיטליה.

דוח המדינה המקיף של פרופ' לורנצו קאסיני,"La restituzione di opere d'arte sottratte per ragioni di persecuzione razziale nel periodo 1933-1945: I beni custoditi nelle collezioni pubbliche italiane" (השבת יצירות אמנות שנבזזו בשל רדיפה גזעית בתקופה 1933–1945: פריטים המוחזקים באוספים ציבוריים באיטליה), שהוכן במשותף על ידי בית הספר ללימודים מתקדמים IMT לוקה, ועידת התביעות ואיל"ר, הוגש באופן רשמי כחלק מהעדות בפני הפרלמנט ונכלל ברשומות הדיון; ניתן לעיין בו כאן. הדוח סוקר את המסגרת המשפטית באיטליה, את פרטי יוזמת החקיקה הנוכחית ואת ההשוואה למודלים קיימים להשבה בגרמניה, צרפת, הולנד, אוסטריה ובריטניה. בהכנת הדוח סייעו לפרופ' קאסיני (רקטור ופרופסור למשפט מינהלי ולמשפט מורשת תרבותית ב- IMT School for Advanced Studies Lucca, ויו"ר משותף לשעבר של האגודה הבינלאומית למשפט צבורי), ד"ר ווסלי פישר, מנהל המחקר באיל"ר; ג'וזפה קלבי, עורך דין המתמחה באמנות ובמורשת תרבותית וחבר בוועדת משרד התרבות האיטלקי לבחינת ההסדרה המשפטית של תנועת נכסי תרבות בין-לאומית; פייר ולנטין, עורך דין בתחום האמנות והמורשת התרבותית; ד"ר קתרינה הילס-ולנטי, חוקרת מקוריות (Provenance); ד"ר ביאנקה גאודנצי, מרצה באוניברסיטת פירנצה ועמיתה במכללת וולפסון באוניברסיטת קיימברידג'; וד"ר שרון הקר, פרופסורית מן החוץ באוניברסיטת מילאנו ובאוניברסיטה הקתולית של הלב הקדוש במילאנו.

לצד הברכה על אבן הדרך החקיקתית, הדגיש טיילור כי "יעילותו של החוק תהיה תלויה בסופו של דבר במנגנונים הספציפיים שייקבעו בו, כדי להבטיח התאמה מלאה לסטנדרטים הבין-לאומיים. בניגוד למדינות אירופיות אחרות, לאיטליה לא הייתה עד היום ועדה ייעודית לבחינת סכסוכים על בסיס עקרונות של צדק והגינות, ואלו יהיו מרכיבים חיוניים ביצירת הליך הוגן וצודק בהמשך הדרך."

לצפיה בשימוע שנערך ב-24.6.26 (וידאו והצהרות בכתב) לחצו כאן.

ליביה אוטולנגי, נשיאת איחוד הקהילות היהודיות באיטליה (UCEI), אמרה במהלך הדיון: "באמצעות הצעת החוק הנידונה, איטליה נוקטת סוף-סוף צעדים – גם אם באיחור של שנים רבות, לא רק ביחס למעשי הביזה עצמם אלא גם ביחס לוועידת וושינגטון בשנת 1998 – כדי למלא פער קיים, באמצעות יוזמה שמטרתה לעגן באופן ברור גם בארצנו זכות לפיצוי. אמנם לא ניתן להשיב את החיים שאבדו ואת הסבל שנגרם, אך ניתן וצריך לתקן את שלילת נכסי התרבות והאמנות – דבר שכל מערכת משפט המכבדת זכויות אדם בסיסיות מחויבת להבטיח. באשר לנוסח הצעת החוק, אנו שבים ומביעים את תמיכתנו המלאה בכיוונה העקרוני של ההצעה, בהתאם ליישום עקרונות וושינגטון."