מאמר מערכת, 31 במאי, 2019

ניתוץ מיתוסים על הקריאות לחוק הפרטה

(תרגום מתוך מאמר מערכת ב-Rzeczpospolita , 31 במאי, 2019)

 https://www.rp.pl/Publicystyka/190539927-Szesc-mitow-o-restytucji-mienia-zydowskiego.html 

מאת גדעון טיילור, יו"ר הפעולות, הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש

הערותיו של ראש הממשלה מטאוש מורבייצקי  ב- 18 במאי נגד השבת רכוש,  ובהן אמר כי "זה יהיה ניצול לרעה של כל עקרונות היסוד של החוק הבינלאומי ויהיה גם הניצחון שלאחר המוות של היטלר", היו מאוד חסרי רגישות כלפי ניצולי השואה. ההערות האלה  הן האחרונות בסדרה של הצהרות מצערות של אנשי ציבור ואחרים בפולין, שהביאו אנטישמיות לרחובות ורשה, ביקורת כלפי ארצות הברית וישראל, שתיהן בעלות ברית איתנות  של פולין , ועיוות של ההיסטוריה של יחסי היהודים והפולנים  ארוכי השנים.

זה הביא לקדמת הבמה  שורה של שקרים בנוגע למאבקם של זקנים ניצולי שואה ואחרים לעשיית צדק. מהם אותם מיתוסים? 

מיתוס  #1 . התובעים מבקשים מפולין פיצוי על רכוש שלקחו הגרמנים.

לא, הם לא. פולין הייתה קורבן לזוועות איומות מצד הנאצים. הנאצים כיוונו להכחדת יהודי פולין והסבו סבל רב גם לפולנים רבים לא יהודים . אבל אנחנו מדברים כאן על רכוש שנלקח על ידי פולין לאחר המלחמה. יהודים חיו בפולין אלף שנה. היו להם חיים ובתים ונכסים. 

לאחר החורבן של השואה, רכושם נלקח מהם על ידי הממשלה הקומוניסטית. בדיוק כמו שרכוש נלקח מלא יהודים.

 למשל, למשפחתה של לאה אברון היה בניין בזווייק, בדרום מרכז פולין. לאה היא היום בת 85. יותר מ -60 מבני משפחתה, כולל אביה ואחותה, נהרגו במהלך השואה בפולין. לאה ואמה שרדו, אך לאחר מלחמת העולם השנייה רכושם הוחרם על ידי הממשלה הקומוניסטית הפולנית. 

לאה לא מבקשת מהגרמנים להחזיר את הבניין, מכיוון שגרמניה אינה מחזיקה בו. הבניין נמצא כיום בפולין, בדיוק כפי שהיה כשהוחרם. כל מה שהיא מבקשת, כמו אזרחים פולנים בהווה ובעבר עם רקע דתי שונה, הוא שממשלת פולין תחזיר לה את מה שנלקח ממנה או שתספק לה פיצויים.  

מיתוס #2. הנושא נפתר בהסכם עם ארצות הברית בשנת 1960. 

פקידים פולנים רשמיים התייחסו בטעות לאמנה מתקופת הקומוניסטים בין פולין וארצות הברית, כאילו היא מהווה פתרון בנושא. אמנה זו מ -1960 התייחסה רק לאנשים שהיו אזרחי ארצות הברית בעת נטילת רכושם על ידי פולין. הסכום הקטן יחסית של 40 מיליון דולר נועד בחלקו לחברות אמריקאיות (כמו חברת הנפט סוקוני מוביל, שהיו לה השקעות גדולות בפולין). 

האמנה לא נתנה מענה למרבית ניצולי השואה האמריקאים מפולין, שהפכו לאזרחים אמריקאים רק זמן רב לאחר שרכושם הוחרם.

 בנוסף, בהסכם זה לא היתה התייחסות לרכוש ששייך לניצולי שואה מפולין או למשפחותיהם, שחיים כיום בישראל או במדינות אחרות . 

מיתוס #3. מדובר רק בתביעות  של יהודים.

זה גם לא נכון. זהו עניין פולני. זה משפיע על אזרחים יהודים ולא יהודים ועל אזרחי פולין לשעבר. מדובר בכך שפולין צריכה לנהוג בצורה הוגנת כלפי  אזרחיה ואזרחיה לשעבר, יהיו אשר יהיו  דתם או מוצאם. 

מיתוס #4.   התובעים יכולים לפנות לבית המשפט בכדי להחזיר את רכושם.

רוב ההפקעות בתקופה הקומוניסטית בוצעו בצורה תקינה  מבחינה טכנית, ולכן  בדרך כלל התובעים אינם יכולים להשיב את הרכוש  בבית המשפט. גם מי שיכול לפנות לבית המשפט, נאלץ להתמודד עם תהליך ארוך וקשה. המצב שונה במקצת בוורשה. אולם, גם שם תובעים  רבים נתקלו בקשיים. 

ממשלת פולין הנוכחית כבר הכירה בצורך בחקיקה, כשהנהיגה חקיקה באוקטובר 2017 למתן פיצויים לאנשים שרכושם נלקח על ידי הרשויות הקומוניסטיות. באותה עת אמר סגן שר המשפטים הפולני, פטריק יאקי, שהוא "מתבייש" בכך שפולין לא הנהיגה חקיקה ב -28 השנים שחלפו מאז נפילת הקומוניזם. "צריך היה לטפל בזה מזמן", אמר. 

  מיתוס #5. טיפול בנושא יביא את פולין לפשיטת רגל.

זה היה הטיעון הראשוני של כל שאר מדינות מזרח אירופה לשעבר, שהתמודדו עם נושא זה לאחר נפילת הקומוניזם. הן מצאו פתרונות. חלקן השיבו קרקע או רכוש חלופי או שילמו פיצויים באגרות חוב. חלקן שילמו פיצויים לאורך שנים. אכן , טיוטת החקיקה שהציעה הממשלה בשנת 2017 קבעה כי תשלומי הפיצויים ישולמו "בהתחשב במצב הכספים הציבוריים." 

מיתוס #6. חקיקה בארצות הברית מהווה התערבות בעניינים פנימיים של פולין. 

ההפגנות האחרונות התמקדו ב-Just Act ("צדק היום לניצולים שלא פוצו"), שהתקבל פה אחד על ידי הקונגרס בארצות הברית ונחתם על ידי הנשיא טראמפ. בשנת 2009, 47 מדינות, כולל פולין, אישרו את הצהרת טרזין בנושא נכסי עידן השואה וסוגיות הקשורות בה, אשר מכירה בחשיבות של החזרת או פיצוי של החרמות רכוש הקשורות לשואה, שבוצעו במהלך השואה ואחריה. כמו כן, צוין בה  "החשיבות בהשבת רכוש קהילתי ודתי למען החייאת החיים היהודיים והשבחתם, הבטחת עתידם, סיוע לצרכי הרווחה של ניצולי שואה, וטיפוח ושמירת המורשת התרבותית היהודית." החוק מחייב את מחלקת המדינה לחקור ולהגיש דו"ח לקונגרס על מידת העמידה של מדינות אלה בהתחייבויותיהן לאמץ חוקים ומדיניות שיסייעו לניצולי שואה לאתר  ולהחזיר את רכושם.

פולין אישרה את הצהרת טרזין. אנו מבקשים ממנה לעמוד בהתחייבויות אלה.  פולין היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא העבירה חקיקה לאומית להשבה. 

פולין הדמוקרטית הוקמה על בסיס של כבוד לשלטון החוק, כולל זכויות קניין.  פולין צריכה לנהוג בהגינות כלפי יהודים ולא יהודים, שרכושם נלקח על ידי הממשלה הקומוניסטית. 

התקדמות  לעתיד כוללת התמודדות עם העבר. אנו מקווים כי פולין תראה בתקופה זו  הזדמנות לתקן עוול היסטורי ולבנות עתיד הוגן יותר עבור מי שסבלו כל כך הרבה.